לדלג לתוכן

משאל העם על עצמאות בוגנוויל (2019)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
בוגנווילבוגנוויל הבא ›
משאל העם על עצמאות בוגנוויל
23 בנובמבר – 7 בדצמבר 2019
שיעור ההצבעה 87.38%
 
מועמד עצמאות אוטונומיה גדולה יותר
מספר הקולות 176,928 3,048
אחוזים 98.31% 1.69%

משאל העם על עצמאות בוגנוויל הוא משאל עם לא מחייב לעצמאות שנערך בבוגנוויל,[1] אזור אוטונומי של פפואה גינאה החדשה, בין 23 בנובמבר ל-7 בדצמבר 2019. שאלת משאל העם הייתה בחירה בין אוטונומיה גדולה יותר בתוך פפואה גינאה החדשה לבין עצמאות מלאה. המצביעים הצביעו ברובם המכריע (98.31%) בעד עצמאות.

משאל העם נערך כתוצאה של הסכם משנת 2001 בין ממשלת פפואה גינאה החדשה וממשלת בוגנוויל האוטונומית שסיים מלחמת אזרחים שנערכה במשך עשור בין הצדדים, בין השנים 1988 ל-1998. משאל העם אינו מחייב ולממשלת פפואה גינאה החדשה הסמכות הסופית להחליט על מעמדה הפוליטי של בוגנוויל. משקיפים למשאל העם אמרו כי התוצאה הברורה והחד משמעית מקשה על פפואה גינאה החדשה להתעלם או לעכב את התוצאה, אך תהליך קבלת העצמאות עשוי להימשך שנים.

ביולי 2021 נחתם הסכם בין ממשלות פפואה גינאה החדשה ובוגנוויל, במסגרתו תקבל בוגנוויל עצמאות עד 2027,[2] אם הדבר יאושר על ידי הפרלמנט של פפואה גינאה החדשה.[3]

רקע

[עריכת קוד מקור | עריכה]

דיונים על עצמאות בוגנוויל נערכו כבר ב-1968, אז הועלתה בבית האספה של פפואה גינאה החדשה הצעה לקיים משאל עם כדי להחליט אם האי צריך להישאר חלק מפפואה גינאה החדשה, להצטרף לאיי שלמה (אליהם הוא שייך מבחינה גאוגרפית), או להיות עצמאי.[4] עם זאת, ההצבעה לא נערכה לבסוף. לאחר שפפואה גינאה החדשה קיבלה עצמאות מאוסטרליה ב-1975, קיבלה בוגנוויל מעמד של מחוז ב-1976.[5]

בשנת 1988 התפתחה המתיחות למלחמת אזרחים בין צבא המהפכה הבוגנווילי וכוחות ממשלת פפואה גינאה החדשה. מלחמת האזרחים הסתיימה בהפסקת אש ב-1998, ולאחריה הסכם השלום של בוגנוויל מ-2001.[6] ההסכם הקים את ממשלת בוגנוויל האוטונומית,[7] וקבע משאל עם על עצמאותה של בוגנוויל שיתקיים 10 עד 15 שנים לאחר בחירת ממשלת בוגנוויל האוטונומית הראשונה, כלומר יוני 2020 לכל המאוחר. משאל העם לא יהיה מחייב, וההחלטה הסופית תהיה בידי ממשלת פפואה גינאה החדשה.[8]

בנובמבר 2019, ריימונד מאסונו, סגן נשיא האזור האוטונומי של בוגנוויל, ערך קמפיין שבו הציע לפתוח מחדש את מכרה פנגונה אם משאל העם יביא להצבעה על עצמאות. המכרה נסגר ב-1989 עקב מלחמת האזרחים, ואז הייתה בה כמות נחושת בשווי של עד 60 מיליארד דולר. עם עצמאותה, כל האינטרסים של פפואה גינאה החדשה במכרה יעברו לבוגנוויל, ויעניקו לה נתח של 60% בכל הפרויקטים וכל רישיונות הכרייה. 40 האחוזים הנותרים יישארו להצעות ממשקיעים.[9]

מצביעים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בנובמבר השלימה ועדת משאל העם את "רשימת הבוחרים המוסמכים" הרשמית שתשמש בהצבעה למשאל העם.[10] המספר הסופי של בעלי זכות הבחירה היה 206,731, מתוך אוכלוסייה של כמעט 300,000.[11] גברים שעברו את טקס המעבר הורשו להצביע בקלפיות מיוחדות לגברים בלבד.[12] בוגנווילים שחיו באזורים אחרים של פפואה גינאה החדשה, או באוסטרליה ובאיי שלמה, הורשו להצביע גם הם.[10]

מצביעים רשומים[10]
מחוז ההצבעה גברים נשים מגדר לא ידוע סך הכל
מצביעים המתגוררים בבוגנוויל 98,565 95,371 80 194,016
מצביעים מחוץ לבוגנוויל 6,846 5,844 25 12,715
סך הכל 105,411 101,215 105 206,731

שאלת משאל העם

[עריכת קוד מקור | עריכה]

השאלה שהופנתה לבוחרים הייתה:

האם אתה מסכים שלבוגנוויל תהיה:
(1) אוטונומיה גדולה יותר
(2) עצמאות

המקור באנגלית
Do you agree for Bougainville to have:
(1) Greater Autonomy
(2) Independence

תוצאות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

תוצאות משאל העם הוכרזו ב-11 בדצמבר. למעלה מ-98% מהקולות הכשרים היו בעד עצמאות.[13][14] גם לפני הבחירות היה צפוי שאופציית העצמאות תנצח,[15][16][17] כאשר הגרדיאן דיווח על הערכה של 90% בעד עצמאות.[18]

תוצאות משאל העם על עצמאות בוגנוויל (2019)
מפלגהקולות%
עצמאות176,92898.31
אוטונומיה גדולה יותר3,0431.69
סך הכל179,971100.00
קולות כשרים179,97199.39
קולות פסולים/פתק לבן1,0960.61
סך כל הקולות181,067100
מצביעים רשומים/שיעור ההצבעה207,21387.38

ב-24 בינואר 2020 הוכרזה התוצאה כ"חופשית מעתירות", המאשרת כי לא התקבלו ערעורים בתוך 40 יום נגד ההתנהלות או התוצאה של משאל העם וכי לא ניתן לקבל ערעורים בעתיד.[19] באותו יום, התוצאה מדצמבר זכתה לשבח על ידי ועדת משאל העם באוזני ממשלות ותהליך משאל העם נסגר רשמית.[20]

אחרי המשאל

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעקבות ההכרזות על התוצאה, אמר ג'ון מומיס, נשיא האזור האוטונומי של בוגנוויל, כי "לפחות מבחינה פסיכולוגית, אנחנו מרגישים משוחררים". השרה של פפואה גינאה החדשה לענייני בוגנוויל, פוקה טמו, אמרה כי "התוצאה אמינה", אך גם הצהירה שפפואה גינאה החדשה צריכה זמן על מנת לעכל את התוצאה. מכיוון שמשאל העם לא היה מחייב, יהיה צורך לנהל משא ומתן על עצמאות בין מנהיגי בוגנוויל ופפואה גינאה החדשה וההחלטה הסופית על מעמדו של האי תהיה בפרלמנט הלאומי של פפואה גינאה החדשה.

ראש ממשלת פפואה גינאה החדשה, ג'יימס מרפה, הכיר בתוצאות משאל העם והצהיר כי הוא מתחייבש ממשלתו תפתח "מפת דרכים שתוביל להסדר שלום בר קיימא" בהתייעצות עם שלטונות בוגנוויל. גורמים רשמיים בפפואה גינאה החדשה היו מודאגים מכך שעצמאות בוגנווילי תהווה תקדים לתנועות ההיפרדות במחוזות אחרים כמו מזרח בריטניה החדשה, אירלנד החדשה ואנגה.[21]

דמיאן קייב מהניו יורק טיימס דיווח כי משאל העם ישמש השראה לתנועת העצמאות של פפואה המערבית באינדונזיה ולמצביעים במשאל העם על עצמאות קלדוניה החדשה מצרפת ב-2020. קייב ציין כי, כמו במדינות אחרות באוקיינוס השקט, בוגנוויל ככל הנראה תפנה לאוסטרליה וניו זילנד בבקשת סיוע בפיתוח מוסדותיה בעוד שסין ואולי גם ארצות הברית עשויות להציע שותפויות דיפלומטיות וכלכליות לאחר השגת העצמאות.[22] על פי הדיווחים, הרפובליקה העממית של סין מבקשת לשלב את בוגנוויל העצמאית ביוזמת החגורה והדרך שלה.

משא ומתן

[עריכת קוד מקור | עריכה]

המשא ומתן על תוצאות משאל העם החל ב-17 במאי 2021.[23] נשיא בוגנוויל, ישמעאל טורואמה, שהחליף את מומיס ב-2020, הצהיר על רצונו לראות את בוגנוויל הופכת לעצמאית עד יוני 2025.[24] מרפה מצדו הזהיר מפני קביעת לוח זמנים ספציפי. אף על פי שמרפה וממשלתו הכירו בתוצאות משאל העם, הם הביעו חוסר רצון להעניק לבוגנוויל עצמאות מחשש שדבר זה עלול לגרום לפירוק המדינה. טורואמה הצהיר שכל דבר פחות מעצמאות אינו אופציה עבור בוגנוויל.[25]

בינתיים, טורואמה השיק את משימת ההכנה לעצמאות כדי להכין את האי לריבונות. הוא הביע תקווה להשיג שלטון עצמי עד 2022, מה שיכין את הקרקע לריבונות מלאה.[26][27] ב-7 ביולי 2021, טורואמה ומרפה הודיעו שהאזור יהפוך לעצמאי עד 2027.[28] עם זאת, ההסכם דורש אישור מהפרלמנט של פפואה גינאה החדשה לפני שהאזור יקבל עצמאות. בתחילת דצמבר 2021 פנה טורואמה לקידום התהליך, והביע חוסר שביעות רצון מקצב המשא ומתן.[29] זה הוביל להצהרה משותפת של מרפה וטורואמה על מתן עצמאות לבוגנוויל בין 2025 ל-2027 באמצעות מסגרת המכונה אמנת "ארה קון" שתפרט את התהליך החוקתי, תבקש אישור הן מפפואה גינאה החדשה והן מהקבינט של בוגנוויל עד 31 בינואר 2022, ותתחיל חודשיים לאחר מכן אם יתקבלו האישורים.[30] ב-25 בפברואר 2022 הושבעה ועדה לניסוח חוקה עבור בוגנוויל.[31] באפריל 2022, ממשלת בוגנוויל האוטונומית וממשלת פפואה גינאה החדשה הגיעו להסכם לגבי מנגנוני אשרור תוצאות משאל העם על ידי הפרלמנט של פפואה גינאה החדשה. על פי תנאי ההסכם, תהליך האשרור אמור להתחיל בשנת 2023 והעצמאות תינתן לאי לא לפני 2025 ולא יאוחר מ-2027.[32][33]

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ Lyons, Kate (11 בדצמבר 2019). "Bougainville referendum: region votes overwhelmingly for independence from Papua New Guinea". The Guardian (באנגלית בריטית). ISSN 0261-3077. ארכיון מ-11 בדצמבר 2019. נבדק ב-12 בדצמבר 2019. {{cite news}}: (עזרה)
  2. ^ "PNG, B'ville agree on latter's independence". Post Courier (באנגלית אמריקאית). 2021-07-07. נבדק ב-2021-07-07.
  3. ^ Mckenna, Kylie; Ariku, Emelda (19 בנובמבר 2021). "Bougainville independence: recalling promises of international help". The Interpreter. ארכיון מ-18 בנובמבר 2021. נבדק ב-3 בדצמבר 2021. {{cite web}}: (עזרה)
  4. ^ There's a 'right of self-determination' Pacific Islands Monthly, November 1968, p26
  5. ^ "51. Papua New Guinea/Bougainville (1975-present)". University of Central Arkansas. ארכיון מ-11 בדצמבר 2019. נבדק ב-11 בדצמבר 2019. {{cite web}}: (עזרה)
  6. ^ Jorari, Leanne (21 בנובמבר 2019). "'We've wanted this for a long time': Bougainville prepares for independence vote". The Guardian. ארכיון מ-23 בנובמבר 2019. נבדק ב-11 בדצמבר 2019. {{cite news}}: (עזרה)
  7. ^ "Bougainville referendum: PNG region votes overwhelmingly for independence". BBC. 11 בדצמבר 2019. ארכיון מ-12 בדצמבר 2019. נבדק ב-11 בדצמבר 2019. {{cite news}}: (עזרה)
  8. ^ "Bougainville referendum not binding - PM". Radio New Zealand (בNew Zealand English). 11 במרץ 2019. נבדק ב-18 במרץ 2019. {{cite web}}: (עזרה)
  9. ^ Amanda Stutt (11 בדצמבר 2019). "Bougainville independence could revive one of world's biggest copper mines". Mining.com. Glacier Media. נבדק ב-12 בדצמבר 2019. {{cite web}}: (עזרה)
  10. ^ 1 2 3 "Referendum Roll Completed". Bougainville Referendum Commission. 6 בנובמבר 2019. ארכיון מ-11 בדצמבר 2019. נבדק ב-11 בדצמבר 2019. {{cite news}}: (עזרה)
  11. ^ "Photo essay: Bougainville's historic independence referendum". RNZ (בNew Zealand English). 6 בדצמבר 2019. ארכיון מ-9 בדצמבר 2019. נבדק ב-9 בדצמבר 2019. {{cite web}}: (עזרה)
  12. ^ Perry, Nick (3 בדצמבר 2019). "Bougainville independence referendum ends". The Canberra Times. נבדק ב-8 בדצמבר 2019. {{cite news}}: (עזרה)
  13. ^ AFP. "Bougainville voters back independence by landslide". The Standard. ארכיון מ-11 בדצמבר 2019. נבדק ב-12 בדצמבר 2019. {{cite web}}: (עזרה)
  14. ^ Yeung, Jessie; Watson, Angus (11 בדצמבר 2019). "Bougainville independence vote delivers emphatic demand to become world's newest nation". CNN. ארכיון מ-11 בדצמבר 2019. נבדק ב-11 בדצמבר 2019. {{cite news}}: (עזרה)
  15. ^ "Polls close in Bougainville referendum on independence from PNG". www.aljazeera.com. ארכיון מ-8 בדצמבר 2019. נבדק ב-9 בדצמבר 2019. {{cite web}}: (עזרה)
  16. ^ "Bougainville set to hold long-awaited independence referendum". France 24 (באנגלית). 27 בספטמבר 2019. ארכיון מ-6 באוקטובר 2019. נבדק ב-6 באוקטובר 2019. {{cite news}}: (עזרה)
  17. ^ "PNG leader apologises to Bougainville for bloody 1990s civil war". Australian Associated Press. 29 בינואר 2014. ארכיון מ-3 באפריל 2019. נבדק ב-9 בפברואר 2019. {{cite news}}: (עזרה)
  18. ^ Lyons, Kate (19 בנובמבר 2019). "Birth of a nation? Bougainville's independence referendum explained". The Guardian. ארכיון מ-21 בנובמבר 2019. נבדק ב-11 בדצמבר 2019. {{cite news}}: (עזרה)
  19. ^ "Referendum Declared 'Petition Free'". Bougainville Referendum Commission. נבדק ב-30 בינואר 2020. {{cite web}}: (עזרה)
  20. ^ "Chair – Commends Referendum Result to two Governments". Bougainville Referendum Commission. נבדק ב-30 בינואר 2020. {{cite web}}: (עזרה)
  21. ^ Alan Boyd (11 בדצמבר 2019). "China has big stake in Bougainville independence". Asia Times. ארכיון מ-12 בדצמבר 2019. נבדק ב-12 בדצמבר 2019. {{cite web}}: (עזרה)
  22. ^ Damien Cave (11 בדצמבר 2019). "Bougainville Votes for Independence From Papua New Guinea". The New York Times. ארכיון מ-11 בדצמבר 2019. נבדק ב-11 בדצמבר 2019. {{cite web}}: (עזרה)
  23. ^ Mercer, Phil (17 במאי 2021). "Papua New Guinea Begins Breakaway Talks with Bougainville Leader". Voice of America (באנגלית). נבדק ב-21 במאי 2021. {{cite web}}: (עזרה)
  24. ^ "Bougainville president wants independence from PNG by 2025". ABC Online. 19 במאי 2021. נבדק ב-31 במאי 2021. {{cite web}}: (עזרה)
  25. ^ "Bougainville's president seeks independence by 2025". Radio New Zealand (בNew Zealand English). 19 במאי 2021. נבדק ב-21 במאי 2021. {{cite web}}: (עזרה)
  26. ^ "Bougainville eyeing self government in 2022". Radio New Zealand. 9 ביוני 2021. נבדק ב-12 ביוני 2021. {{cite web}}: (עזרה)
  27. ^ "Toroama Ends Trip on High Note". Post Courier. 9 ביוני 2021. נבדק ב-12 ביוני 2021. {{cite web}}: (עזרה)
  28. ^ "Bougainville sets 2027 deadline for independence from Papua New Guinea". France 24 (באנגלית). 2021-07-06. נבדק ב-2021-07-07.
  29. ^ "Bougainville's tough stance at latest referendum talks". Radio New Zealand. 10 בדצמבר 2021. נבדק ב-14 בדצמבר 2021. {{cite web}}: (עזרה)
  30. ^ "PNG and Bougainville make some progress in referendum talks". Radio New Zealand. 13 בדצמבר 2021. נבדק ב-14 בדצמבר 2021. {{cite web}}: (עזרה)
  31. ^ "B'ville Constitution Commission Sworn In". Loop PNG. 3 במרץ 2022. נבדק ב-4 במרץ 2022. {{cite web}}: (עזרה)
  32. ^ "PNG and Bougainville sign key covenant to usher in referendum results". Radio New Zealand. 22 באפריל 2022. {{cite web}}: (עזרה)
  33. ^ "NATIONAL GOVERNMENT AND ABG ENDORSE FOR ERA KONE COVENANT". www.pmnec.gov.pg.
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=משאל_העם_על_עצמאות_בוגנוויל_(2019)&oldid=37591186"